המרואיינת הראשונה היא לא אחרת מדנה פקמן; דנה מסיימת בגרויות ממש ברגעים אלה במגמת ספורט-כדור עף תיכונים ומתכוננת לשירות הצבאי.
איך את מתחילה ציור? (מהשלב הכי ראשוני)
כשאני רואה ציור שנותן לי השראה, הוא גורם לי לעבוד. אני רוצה לשחזר את הסגנון שלו ולהפוך אותו לשלי - רק בשביל הסקרנות מה תהיה התוצאה.
את הרעיונות לציורים אני מחברת תוך כדי תהליך, לא בתור המניע ההתחלתי.
אפשר להגיד את זה כך - יש לי המון רעיונות, אך אף אחד מהם הוא לא הציור במלואו.
מה הוא המקום הראשון בו את נוגעת בדף?
אין מקום קבוע ממנו אני מתחילה את הציור; הכל תלוי בפרספקטיבה שאני אבחר, ואיזו זווית היא הנקודה המרכזית.
יש לך ניסיון בתחום?
האומנות היא בינתיים רק תחביב; אין לי כל ניסיון אקדמי או מקצועי. לעולם לא מכרתי – מבחינתי זה עוד לא אחראי למכור ציורים, מאחר ואין לי מספיק ידע או תנופה בתחום. כמובן שעדיין לא הצגתי. התוכנית לעתיד היא ללמוד - עדיף באירופה - ולהתקיים מהציורים.
באילו כלים את משתמשת?
כרגע אני משתמשת במעט מאוד כלים. הצבע הפחיד אותי זמן רב – לא ידעתי איך להתחיל, וכו' – ולכן רק לא מזמן התחלתי לצייר בגואש ובאקריליק. לפני זה הייתי עושה רק רישומים בעיפרון. אחד הדברים שאני יותר מצפה להם בלמידה מסודרת זו האפשרות בגיוון החומר, שייתן הרבה יותר אופציות ורבגוניות לציור.
כמה זמן בממוצע לוקח לך לסיים עבודה?
סיום עבודה נע בין יום-יומיים ויכול להגיע לחודשים; תלוי בציור עצמו ובתקופה.
את רושמת מתמונות או מהדימיון?
בציורים שלי תמיד יש בסיס של רפרנס, כי מה לעשות, הם נוטים לריאליזם. את חלקם אני משלימה מהראש, כלומר לא כל פרט בציור "מועתק".
בעבודות שלך נכר אלמנט "הראש". מה תוכלי לספר לי עליו?
בעיני תמיד היה חשוב שיבוא לידי ביטוי רעיון כלשהו בציור. אני אוהבת אסתטיקה ויופי, והפשטות בציורים מסויימים מדהימה אותי, אבל כן חסרה לי אימרה (לרוב היא שם רק שהיא הרקע. המועדפות היא לטכניקה וליופי). אני מאוד אוהבת ספרים, מאוד אוהבת לקרוא- ואם הייתי יכולה להכניס סיפור לתוך כל ציור שלי, זה מה שעושה לי את זה באמת. לכן הציור המושלם בעיני הוא שילוב של יכולת ריאליסטית גבוהה, אבל עם חשיבה מעבר לבנאלי, כלומר עם טוויסט, עם נגיעה סוריאליסטית ועם אימרה אירונית. קשה לי להגדיר את זה ואולי זה נשמע לא ברור אבל אני מקווה שהצלחתי.
איך את מרגישה כלפי העבודות שלך?
אני מרגישה שהציורים שציירתי הם סוג של סימני דרך על ציר הזמן - כל ציור חייב לציין השתפרות ביכולת, באופי, ברעיון - אחרת הוא מיותר. מה שאני משאירה מאחור פחות חשוב.
אמן מוערך?
עוד לא גיליתי את האמן האידיאלי שאמנותו תכיל כל מה שאני מחפשת, אך יש אמנים רבים שנותנים לי את ההשראה והמניע. כל הבסיס לריאליזם - האמנים הקלאסיים מהרנסנס. אימפרסיוניזם אני גם מאוד אוהבת - זה כמו תמונה לא מבויימת. חשיפה טבעית. ההתפעלות ממה שיש, עד שלא צריך להזיז או לתקן כלום לטובת הציור (כולל את מאנה, מונה, רנואר, דגה, ואן גוך). רשימת אמנים יותר ספציפית היא קלימט, פרויד, מגריט, קצת דאלי.
לסיום, ספרי משהו שעולה לך מהמושג: ארוחת ערב.
מה לעשות אם כבר בנושא אומנות, זו חייב להיות הסעודה האחרונה של דה וינצ'י. הסעודה האחרונה -הארוחה האחרונה בחייו- ארוחת ערב- הארוחה האחרונה ביום.
עריכה והגהה: "אלמוני"
כל שאלה, הגיג והצעה אתם מוזמנים לשתף על ידי השארת תגובה לפוסט זה.
2 תגובות:
יוצרים דוגמת דנה מזכירים לי למה אני שואף להגיע לשלב שבו אני אוכל לקרוא לעצמי "אמן".
אפילו אם דנה עצמה עוד לא מודעת לזה, נראה לי שבעבודות שלה יש אמירה חזקה יותר ממה שהיא התכוונה. ומעבר לאמירה, הן מלאות ברגש שמועבר ישר למתבונן בהם.
קיימים הרבה ציורים ריאליסטיים, אבל איכשהו, דווקא העבודות בהן הסתכלתי עכשיו בגלריה שלה, מעלים בי את המילה "אנושיות". כאילו יש משהו בציור הריאליסטי מול הסוריאליסטיות או לחילופין, המציאות ה"מעוותת" שמדגיש את את האנושיות.
הראיון עצמו פתח חריץ קטן להתבונן דרכו אל תוך ראשה של דנה, לא מספיק בכלל בשביל להתחיל להבין את כוונותיה, אבל מספיק רחב בשבילי להבין שלפניי דרך ארוכה בשביל להבין מהי האומנות שלי.
שיהיה לה המון בהצלחה : )
ותודה רבה על זריקת המוטיבציה! : )
רעיון ממש יפה! אהבתי את הציורים של דנה. בהצלחה עם הבלוג! :)
הוסף רשומת תגובה